כאבי גב – סיפור אישי:

שמי לירון ספיר, מקים המרכז הישראלי לשלמות הנפש והגוף.

מאז שזכרתי את עצמי כילד קטן סבלתי מכאבי גב. כאבי גב כרוניים וקבועים. לא היו תקופות שבאו והלכו. הם תמיד היו. תמיד נשארו. ברמה היום יומית. אולי היו ימים מעטים ביותר שלא הרגשתי כאב גב כלשהו. זה היה נחשב נדיר. זה הרגיש לי כמו נס. אמרתי תודה לרגעים האלה בחיים שלא סבלתי מכאב.

אני זוכר איך בתור ילד שעוזר לאמו במטלות הבית ובסדר והניקיון כל הפעולות שלי היו מלוות בכאב כרוני מכל הסוגים. כאב עומס, כאב דוקר, חודר, שורף. איזה לא סוג של כאב היה?

זה היה מחרפן כל כך. להרגיש ילד צעיר בגוף של זקן שכל היום כאוב, לא מרוכז ומרגיש שמרחמים עליו ועל הגב שלו. כל חופשה לאילת מחוסר הרגל למיטה ולכרית סבלתי מכאבים גם בצוואר בנוסף לגב וכל החופשה זה עצבן אותי כל כך.

קשה מאוד לתאר את ההרגשה שאתה נהנה מחופשה אבל סובל מכאבים איומים במהלכה. אולי אתם אומרים את זה לעצמכם, אולי אחרים אמרו לכם. לדעתי – אי אפשר באמת להתרגל לכאב. אפשר לנסות לחיות איתו כמה שיותר בשלום ובידידות. אבל אף פעם לא נרגיש מאושרים עד הסוף כשאנחנו כאובים ובטח כשבאופן קבוע.

אנחנו מדברים עם אנשים בזמן שיש לנו כאבים ולא באמת מרוכזים בשיחה אלא בכאבים, מרגישים אדישים ושומעים את זה כנראה גם מהסביבה שלנו.

מפחדים להרים דברים כבדים. כשאנחנו גודלים וצריכים לעבוד ולפרנס את עצמנו כנערים וכבוגרים אנחנו עלולים לסבול מכאבי גב במידה ונעבוד בעבודה פיזית (כמו רוב העבודות לצעירים בערך). עבודות כמו: מחסנים, מפעלים, מלצרות, ברמנים, גינון ומה לא.

מתחמקים מכל מה שפיזי וכשעוזרים בלית ברירה מרגישים עייפים, מנותקים ולא נעים לנו.

אם אנחנו עדיין מתאמנים איכשהו ונראים גדולים וחזקים נשמע בטח הערות כמו:

"איך אתה מתאמן וכזה שרירי וכואב לך להרים את הדברים האלה?"

זה באמת קשה. כואב. מביך.

מה לא ניסיתי?

משחות. תרופות. מכשירים. המוצא הראשון תמיד. כל כלי חיצוני שיעזור לי.

התאכזבתי כמו בערך כל אחד ואחת שחשבו שכאב כרוני יעבור כתוצאה ממשהו חיצוני. ועדיין הלכתי לטיפולים אלטרנטיביים ושילמתי יותר בתקווה שמטפל אנושי ורגשי יוציא אותי מהדבר הזה. אבל הטיפול הזה הוא גם חיצוני. והוא אכזב אולי קצת פחות כי באמת היו יומיים נטולי כאב בהתחלה. אבל רק בהתחלה ורק יומיים. ושם זה נגמר. ניסיתי כל טיפול אלטרנטיבי אפשרי שאפשר לנסות. דיקור, כוסות רוח, טווינט, שיאצו, מסאז', כירופרקט, אוסתאופט ומה לא. זה לא עובר! אני עדיין סובל מכאבים מטורפים בגב שלי. נמאס לי!

האם אני באמת צריך להשלים עם זה שכך אחיה כל החיים כמו שאמרו לי?

האם אני צריך להתנחם בזה ש"יש דברים יותר גרועים בחיים?"

או שאני צריך להיות ווינר ואחד שדואג לעצמו ולנצח אחת ולתמיד את הכאב המחריד הזה בגב שלי. שלפעמים הוא 10 מתוך 10.

אבל איך אני עושה את זה? "איך?" ולצאת מהשאלה של "למה?"

אז מה עוד נותר לעשות?

ליישר את הגב. לאזן את הגב. כבר הייתי באמצע התהליך. סיימתי אותו. הכאבים נשארו. אפילו באותה עוצמה. אבל איך??? האורטופד אמר לי שהכאבים נובעים מהעקמת ולקות היציבה שלי.

מה הוא שיקר לי? לא. הוא לא שיקר לי. אבל הוא לא יכול לקבוע כרופא איפה כואב לי בגוף באמת. אני אמור להבין בעצמי ולפעול בכל דרך. ניסיתי עשרות דרכים. באמת ניסיתי. לא כמו אלה שניסו דבר או שניים וטענו ש"היו בכל העולם".

אז מה הלאה?

התייאשתי. ויתרתי לכמה שבועות. ואז הגיע כאב ממש גדול שהזכיר לי שאני לא יכול לחיות איתו יותר. מגיע לי יותר טוב. מגיעים לי חיים טובים יותר ונטולי כאבים.

הגעתי למקום שבו אני מודה במשהו שהרגשתי כל כך הרבה זמן – הכאבים שלי כנראה נפשיים. קשה להודות בזה. אבל אני מודה. הכאבים שלי נפשיים. כמעט תמיד ידעתי את זה והתכחשתי לזה, או קיוויתי שלא אפתור את המצב ואתגבר על הכאבים בעזרת הנפש שלי. קיוויתי, האמנתי וטעיתי.

ברגע שהודיתי בכך, ראיתי אור בקצה המנהרה. קראתי וחקרתי על כאבים ממקור רגשי. באנגלית המונח נקרא – TMS. בעברית זה נקרא "מיוזיתיס מתחי".

מה זה אומר?

הכאבים שלנו נוצרים כתוצאה מפקודה של המוח למערכת העצבים לכווץ כלי דם באזור מסוים בגוף. אותו אזור מסוים חווה כאב עקב אותו כיווץ שמונע זרימת חמצן כהלכה.

ד"ר סארנו גילה זאת וטיפל במטופלים רבים בשיטה ובדרך שלו להתגברות על כאבים כרוניים ממקור רגשי לאחר שלא מצא פתרונות הולמים ברפואה.

ישנו עוד הומיאופת ישראלי בשם ניר ברוש שהשתמשתי בתכנית שלו לריפוי מ – TMS וכאבים

ממקור רגשי.

בעידן של היום, למרות אורח חיים פחות פיזי ויושבני יותר, אחוז הסובלים מכאבי גב גדלים מזמן לזמן בפערים גבוהים. הגודש הרגשי והמתחים היום יומיים מעמיסים על המוח הרגשי ותת המודע שלנו עומס רב שגורם למוח לחלק פקודות למערכת העצבים על מנת ליצור "ספין" ולגרום לנו להתרכז בכאב ולא במתחים עצמם.

יש לנו צורך גדול בכאבים לפי הרגשתי האישית ולפי דעתי. כל מה שקורה לנו בחיים, מבוסס על הצרכים שלנו בהם. אם משהו קיים בחיים שלנו, יש לנו צורך בו. אם לא, איננו היה קיים.

אני יודע שזה מעצבן, אבל לגבי אני יכול להגיד בגילוי לב שרק לאחר שהודתי בגילוי לב לעצמי ומול עצמי על כך שיש לי צורך בכאבים – הריפוי שלי התחיל.

הכאב לאחר חודשיים ירד ברמה משמעותית מאוד. היו לי ימים שלמים שבהם לא הרגשתי כאבים.

לאחר כמה ימים זה חזר. הכאבים חזרו, ותקפו באותה עוצמה שלא הרגשתי חודש ואפילו חודשיים. והייאוש התחיל לחזור.

פתאום בנסיעת אוטובוס, או בישיבה בבית הכנסת – הגב חזר לכאוב. ואני יודע שאין קשר במקרה זה לנוחיות של הכסא. אם היה מדובר בכסא בלי משענת – אולי כן.

המשכתי להזכיר לעצמי ולשנן לעצמי שהכאב הוא רגשי ואמור לעבור. הבנתי שכאבים כרוניים הם צורך וממש כמו התמכרות. זה קשה מאוד לחיות עם הרגשה כזאת.

מאבק עצמי קשוח ביותר. ולאחר בערך… חצי שנה. הגעתי למקום שהכאבים נעלמו כמעט לחלוטין. הם מגיעים אחת לכמה שבועות, בעוצמה קטנה, והולכים. וגם בזה אני לא מסתפק. נחוש תמיד להפחית ולגרום לכאב להתפוגג כמה שיותר.

כאשר שיננתי והזכרתי לעצמי איך הכאב נוצר, הוא התפוגג וירד. השיא היה במשחק כדורגל שהייתי בו באיצטדיון, עמדתי רוב המשחק והגב כאב. שינתתי לעצמי את המסקנה שהכאב נוצר מכיווץ כלי הדם. הכאב התפוגג כמעט לחלוטין בזמן המשחק. זה היה מטורף!

אני יושב היום על כסא בלי משענת ולא כואב לי כמעט בכלל. פעם תוך דקה היה כואב לי.

אם הכאב שלכם ממקור רגשי – הוא לא מסוכן. זה כבר ירגיע וינחם אתכם להמשך.

מאחל לכם בריאות בכל זמן בחייכם.

המרכז הישראלי לשלמות הנפש והגוף,

הולכים בדרך הישר!

בס"ד.